הלכה: עַל אֵילּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ כול'. חַד סָב שָׁאַל מֵרִבִּי יוֹחָנָן. כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְטַמֵּא. כּוּלּוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר לוֹ. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת. חָזַר וְשָׁאַל. אֵבֶר מִן הַמֵּת מְטַמֵּא. לֹא כָּל שֶׁכֵּן כּוּלּוֹ. אָמַר לוֹ. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁלֹּא קָֽרְשׁוּ אֵיבָרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חֲכִים הוּא הָהֵן סַבָּא דְּלָא חֲכִים מַשְׁאִיל. מִכֵּיוָן דִּשְׁאַל לְקַדְמִיתָא לָא הֲוָה צָרִיךְ מִישְׁאַל תִּינְייָתָא. וְאִיבָּעֵי מִישְׁאוֹל תַּרְתֵּיהוֹן שְׁאַל תִּינְייָתָא וַחֲזֵר מִישְׁאַל קַדְמִיתָא. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שְׁאַלוּן תִּינְייָתָא וְלָא שְׁאַלוּן קַדְמִיתָא. דְּהָא פְשִׁיטָא לוֹן. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁלּא קָֽרְשׁוּ אֵיבָרָיו. אָמַר רִבִּי מָנָא בַּר חִזְקִיָּה. נְהִיר אַתְּ דַּהֲוָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא קָאִים הָכָא. וְאַף תַּרְתֵּין שְׁאֵילָתָא דָהֵן סַבָּא בָּאֲהִילוּת לְהָדָא מִילָּא לֹא. שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֵין הַנְּפָלִים תּוֹרָה. מִמַּה שֶׁהוּא מוֹשִׁיב אֶת אִימָּן יְמֵי טוֹהַר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַנְּפָלִים תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ממה שהוא מושיב את אימן ימי טוהר. אחר זה חזרתי בי ולמדתי ממתני' דפ''ג דנדה דתנן המפלת שפיר מרוקם שיש עליו צורת ולד ואין ידוע מה הוא תשב לזכר ולנקבה דמספק שמא נקבה היא נותנין לו ימי טומאת נקבה ושמא זכר אין לו אלא ימי טוהר של זכר ועכ''פ שמעינן מדאימן של הנפלים יושבות עליו ימי טוהר כולד מעליא מן התורה הוי וכן לענין טומאת מת והנזיר מגלח עליהן ותשובה שהשיבו רבי יוחנן שייכא נמי על מתני' דהכא:
ועוד מן הדא דא''ר יוחנן. שהשיב לההוא סבא להביא את הנפל מזה הלשון ג''כ הייתי סבור שאין הנפלים תורה מדקאמר להביא אלא דהתם החמירו חכמים שיהא מטמא כמו שאר המת אבל לענין שיהא הנזיר מגלח עליהן ולהביא קרבן לא ולפיכך היה קשה לי הנך קושיות על מתני' דהכא:
ואף תרתין שאילתא דהן סבא באהילות להדא מילה לא. בלשון תמיה כלומר מי לא שייכי נמי הני תרי שאלות להדא מילה דמתני' דחשיב שהנזיר מגלח עליהן על המת כו' וקשיא נמי כולו לכ''ש והכא לא שייכא תירוצא דר' יוחנן כדמסיק שהיה סבור שאין הנפלים תורה שאין להם טומאה מן התורה שיהא נזיר מגלח עליהם ולהביא קרבן טומאה:
א''ר מנא לרבי חזקיה נהיר את. זכור אתה שהיה גם רבי יעקב בר אחא עומד כאן כששאל זה הסבא אלו שתי השאלות כשהיינו עומדים במתני' דאהילות ריש פ''ב אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת כו' ואבר מן המת:
שאלון תינייתא ולא שאלון קדמייתא. כלומר מחמת שלא שאלו קושיא הראשונה מכזית מן המת היה להם מקום לשאול לקושיא השניה דאלו שאלו לראשונה בתחלה תו לא הוי קשיא להו מאבר מן המת דהא פשיטא לון דבר זה מכיון שאין בו כזית כו' א''נ דאיפכא גרסינן שאלון קדמייתא ולא שאלון תנייתא:
ואי בעי מישאול תרתיהון. היה לו לשאול מתחלה שאלה השניה ולחזור ולשאול לראשונה וכלומר אע''פ שהיה משיבו רבי יוחנן על שאלה השניה בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין מיירי מ''מ היה לו מקום לשאלו מכזית מן המת דאפשר יש עליו כזית בשר אע''פ שלא קשרו אבריו בגידין אבל כשהשיבו שאין עליו כזית בשר פשיטא שלא נתקשרו עדיין אבריו:
חכים הוא ההן סבא. בלשון תמיה וכי זה חכם נקרא שלא היה יודע לשאול כהוגן וכסדר דמכיון דשאיל לשאלה הראשונה והשיבו רבי יוחנן בנפל שאין עליו כזית בשר מיירי תו לא הוה צריך למישאל שאלה השניה דכיון שאין עליו כזית בשר דבר ברור הוא שלא נתקשרו אבריו בגידין ולא קשיא מידי:
שלא קרשו איבריו. שלא נתקשרו עדיין אבריו בגידין ומנפל כזה אין אבר ממנו מטמא כיון שאין עליו גידין שאין האבר מטמא עד שיהא עליו בשר וגידין ועצמות אבל כשהוא שלם כלו מטמא אע''פ שאין עליו גידין:
חזר ושאל. דאכתי קשה אבר מן המת קתני דמטמא לכ''ש כולו:
להביא את הנפל. על המת דקתני בנפל מיירי שעדיין אין בו כזית בשר ומטמא לפי שהוא שלם:
גמ' כולו לא כל שכן. ולמה לי למיתני על המת:
משנה: עַל אֵילּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת נֵצֶל וְעַל מְלֹא תַּרְוַוד רָקָב 35a עַל הַשִּׁזְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֵלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לוֹג דָּם וְעַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אֲהִילָן. וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה וְעַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וְעַל אֲהִילוֹ עַל אֵילּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת עַד שֶׁיִּטְהַר וְיָבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויביא את קרבנותיו ביום השמיני. והאי סתמא כרבנן היא דסברי נזירות טהרה לא חיילא עד יום השמיני:
מתני' על המת. אע''פ שאינו שלם אלא שיש בו רוב בנין שהם ב' שוקים וירך אחד או רוב מנין שהם קכ''ה אברים אפילו אין בהם רובע הקב מטמא באהל והנזיר מגלח עליו ואם אין במת לא רוב מנין העצמות ולא רוב בנין אין הנזיר מגלח על אהלו עד שיהיה בעצמות חצי קב:
ועל כזית. בשר מן המת:
ועל כזית נצל. מוהל היוצא מן המת כמין לחה היוצאת מעפוש הבשר:
על השזרה. אפילו אין בה בשר כלל וכן על עצם הגולגולת של ראש אפילו אין בה בשר כלל:
ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי. כל שאלו היה האבר מחובר באדם חי והיה יכול לעלות ארוכה על ידי אותו בשר הוא נקרא כראוי והוא פחות מכזית:
ועל חצי קב עצמות. ואע''ג דרובע קב עצמות מטמא באהל הלכה למשה מסיני שאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב וכן על חצי לוג דם אע''ג דרביעית דם מטמא באהל אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג ועל כל אלו מגלת על מגען ועל משאן ועל אהלן חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע שאי אפשר שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד. ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו. ולא על אהלו שאין עצם כשעורה מטמא באהל:
וסותר את הקודמים. כדכתיב והימים הראשונים יפלו:
עד שיטהר. שיטבול ויעריב שמשו אחר שיזה שלישי ושביעי:
מלא תרווד רקב. מלא כף מעפר רקבון של מת ואין הרקבון מטמא אלא כשנקבר המת ערום בארון של שיש וכיוצא בו שאין שם רקבון אחר מעורב בו אלא מגופו של מת בלבד ושנקבר המת כלו שלם שלא נחסר ממנו אבר. תרווד כף גדולה שמחזקת מלא חפנים:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְכָעֲדַשָּׁה. מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁרֶץ תְּחִילָּת בְּרִייָתוֹ בְּכָעֲדַשָּׁה. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הַמֵּת יְטַמֵּא פָּחוֹת מִכְּזַיִת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת. וּנְבֵילָה מְטַמָּא כְּאָפוּן. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲנִי רָאִיתִי עֵגֶל כְּאָפוּן בִּשְׁפִיר. מַאי כְדוֹן. מִדְרָשׁוֹת אֲמִינָא. דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה כדון תשובת רשב''י היא שהשיבו ומה אתה מתמה על זה מדרשות אמינא לסמך דרש חכמים שאמרו השרץ מטמא בכעדשה ואף שאין זה גוף הטעם שהרי במת ובנבילה אינו כן מ''מ כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ודרוש וקבל שכר:
רבי יודן בעי. מעתה נימא נמי המת יטמא פחות מכזית בשר דהא תחלת ברייתו פחות מכזית כדאמר רבי יוחנן להביא את הנפל שאין בו כזית בשר ונבילה נמי יהא מטמא כאפון כגריס של אפונים דא''ר חנינא אני ראיתי עגל קטן כאפון בשפיר שנוצר בה:
מפני שהשרץ. והוא החומט תחילת ברייתו כעדשה:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. מְלֹא תַרְוָוד אֶחָד נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹם הַמִּזְבֵּחַ וּבָרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר. הַלְוַאי יִיבָּרֵא מִמְּקוֹם הַמִּזְבַּחַ וּתְהֵא לוֹ עֲמִידָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּיצֶר י֨י אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וּכְתִיב מִזְבַּח אֲדָמָה תַעֲשֶׂה לִי. מָה אֲדָמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִזְבֵּחַ אַף כָּאן מִזְבֵּחַ. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. קָרוֹב לְאֶלֶף שָׁנָה חָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאַתְּ אָמַר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אֶלָּא לְק̇מ̇ שָׁנָה הוּא חוֹזֵר לִמְלֹא תַרְוָוד אֶחָד רָקָב. וְקַשְׁיָא. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. עוֹג מְלֹא תַרְוָוד רָקָב. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מְלֹא תַרְוָוד רָקָב. מְלֹא תַרְוָוד רָקָב שֶׂאָֽמְרוּ יֶשְׁנוֹ מִקִּישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו וּלְמַעֲלָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְלֹא הַיָּד הַגְּדוֹלָה. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מְחַוֵּי הָדָא דְרִבִּי מֵאִיר הָכֵין וְהָדָא דְרַבָּנִן הָכֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האדמה. משמע הנזכרת במקום אחר והיינו מזבח:
קרוב לאלף שנה חיה אדם הראשון. דקא סלקא דעתך דוהיו ימיו אלשעבר קאמר לא ידון רוחי בו לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו וגו' כלומר שהרי אינם חוזרים בתשובה אף כי והיו ימיו מאה ועשרים שנה בכל זאת לא שב לבו ולפיכך מתמה קרוב לאלף שנים היה אדם הראשון חי וכן בני דורו היו מאריכין ימים ביותר ואת אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה:
אלא. מכאן רמז לק''כ שנה אחר מותו חוזר האדם למלא תרווד אחד רקב ורמז זה כאן לפי שנגזר עליהם המבול לק''כ שנה אם לא ישובו ואז יגועו וספו תמו יחדיו ויהיו לתרווד רקב כטבע המת שנעשה תרווד רקב לאחר ק''כ שנה:
וקשיא. על שיעור הזה עוג מלך הבשן נרקב לאחר ק''כ שנה ונעשה לתרווד רקב ותינוק בן יומו ג''כ בשיעור הזה דסתם התנא ולא מחלק כלום. ולא חש הש''ס לקושיא זו דכל מדות חכמים כן הוא:
ישנו. כפי השיעור אם היה נוטל בידו כמקשרי אצבעותיו ולמעלה:
מחוי הדא דר''מ הכין. שהראה להם השיעור הוא כזה כלומר דמקשרי אצבעותיו ולמעלה דקאמר כלפי ראשן הוא ושיעור דחכמים הוא מלא היד הגדולה:
תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁיָּבַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה טָהוֹר. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מִן הַנְּבֵילָה לָמַד. מִן הַנְּבֵילָה מַה נְבֵילָה אִם יָֽבְשָׁה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם יָבַשׁ יְהֵא טָהוֹר. רִבִּי אִמִּי בָּעֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אִם נִסְרְחָה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם נִסְרַח יְהֵא טָהוֹר. מֵעַתָּה אֵין נֵצֶל כְּרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. יֵשׁ נֵצֶל. חֲבֵרַייָא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אֵין לָהּ רָקָב אַף הַמֵּת אֵין לוֹ רָקָב. אָמַר לוֹן. לֹא לָמַד הַמֵּת מִן הַנְּבֵילָה לָעֲצָמוֹת אֶלָּא לְבָשָׂר. אֵין רָקָב לְבָשָׂר יֵשׁ רָקָב לָעֲצָמוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. רִבִּי יַנַּיי אָמַר. אוֹ בְקָבֶר. אֲפִילוּ נָגַע בְּקֶבֶר אָדָם הָרִאשׁוֹן. חֲבָרַייָא אָֽמְרִין. מְסָרֵס קִרְייָה. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכח תני. בברייתא בהדיא דאית ליה לר' יוסי נצל דס''ל דלהא לא איתקוש:
אי מה נבילה אין לה רקב. דלא גמירי אלא באדם:
לא למד. רבי יוסי מת מן הנבלה אלא לענין טומאת בשר ולא לענין עצמות ואין רקב לבשר שאין הרקב בא אלא מן העצמות כהדא דתני בר קפרא דילפינן מדכתיב ורקב עצמות קנאה:
או בקבר. וכל אשר יגע על פני השדה וגו' או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון כלומר אפי' בקבר בני נח מטמא במגע:
מסרס קרייא. סרס המקרא ודרשהו או בקבר או ברקב הוא ומכאן רמז לרקב שמטמא באהל דבהאי קרא טומאת אהל נמי כתיב:
אי מה נבלה אם נסרחת טהורה. כדדרשינן מלגר וגו' הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לא וה''נ במת כן ומעתה מי נימא דאין נצל לרבי יוסי:
ולא מן הנבלה למד. דהא דמת מטמא במשא מנבלה אנו למדין ומה נבלה אם יבשה ואינה יכולה להשרות ולחזור לכמות שהיתה טהורה כדאמרינן בפרק דם הנדה דכי ימות מן הבהמה כתיב כעין מיתה אף המת אם יבש טהור:
תנינן. בריש פרק ז' דנדה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבישין ר' יוסי אומר בשר המת שיבש ואינו יכול להשרות שאם ישרהו בפושרין מעת לעת אינו יכול לחזור לכמות שהיה טהור:
אֵי זֶהוּ נֵצֶל. בָּשָׂר הַמֵּת שֶׁנָּתוּק וְהַמּוֹהַל שֶׁקָּרַשׁ. הָא עוֹדֵהוּ מָחוּי לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי. חֶלְבּוֹ הַמֵּת שֶׁהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. חֲתָכוֹ וְהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. לְהוֹצִיא מֵי בָשָׂר שֶׁבּוֹ. וְחָרָנָה אָמַר. שְׁאִם 35b יִקְרַשׁ וִיהֵא בוֹ כְזַיִת יְהֵא מְטַמֵּא מָחוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחרנה אמר. דהכא בשאין ידוע אם היה בו כזית בתחלה מיירי והיינו דקאמר שקרש כדי לשער בו אם יש שם כזית ואם ידוע שאם יקרש ויהא בו כזית מטמא ואפילו מחוי:
ר' יודן ור' יוסי. מתרצין להאי בריית' דנצל חד אמר הא דקתני שקרש לא קאי על בשר המת שהתיכו אלא על המוהל לחוד ולהוציא מי הבשר שבו והיינו מוהל דדוקא בשקרש:
חתכו. ולא היה שם כזית ביחד אע''פ שחזר והתיכו טהור דאין חבורי אדם חבור:
הא עודהו מחוי לא. דדוקא בשר המת שניתך וקרש מיטמא הא בעודהו מחוי לא מיטמא בתמיה ולא כן אר''ח המת שהתיכו לאו דוקא אלא כזית מן המת שהתיכו טמא:
בשר המת שנתוק. שניתך ונימוח והמוהל מים היוצאין מבשר המת שקרש וקס''ד האי שקרש אתרווייהו קאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source